היכרות
- תחילת המסע במנזר
בתחילת
שנות ה 90' טיילתי ברחביי המזרח הרחוק ללא תכנית מוגדרת. באחד ממסעותיי הגעתי
לדרום תאילנד למקום הנקרא - "וואט סואן מוק", חשבתי לעצור במקום
למספר ימים ונשארתי שם שנה. מנזר סואן מוק פתח בפני דלת לעולם חדש, פרק הזמן
שחייתי בתוכו נתן לי כלים להתבוננ פנימה והחוצה באמצעות היכרות עם יסודות
האמונה הבודהיסטית כפי שמשתקפים בחיי המקום. מנזר סואן מוק ממוקם בחבל ארץ
הררי עם אקלים יער גשם. חיים בתנאים מינימלים - גג .מעל הראש, משטח בטון
לשינה, שמיכה אחת, כילה, שתי ארוחות ביום
חלק ניכר מהיום מוקדש לתרגול מדיציה ויוגה ובערב מתכנסים יחד ל"שיעור"
- שיחה, דרשה או סיפור- הקשורים ברובם לחיזוק יכולת השליטה של האדם ברגשותיו
- מחד, והשלכת "הצרכים החומריים" הלא נחוצים מאידך. קיום המשמעת
המרכיבה את סדר היום, שעות הישיבה הרבות במדיטציה, תרגול היוגה והשיחות עם
הנזירים פיתחו וחיזקו את היכולות .הפיזיות, המנטאליות והנפשיות שלי, ואלו
הובילו אותי לתחנה משמעותית נוספת במסע - לצפון מלזיה
מלזיה
- מאומניות לחימה לאומנויות הריפוי
פננאג. עיר הבנויה על אי, נקראה "הפנינה של המזרח", היא צומת אתנית
ותרבותית מדהימה. תוצאה של עירוב אוכלוסיה מגוונת של סינים, הודים ומאלזים
בני המקום. בכל פינה אפשר לגלות עולם מגוון ועשיר פרי מסורות של מאות שנים,
השונות אחת מהשנייה ואשר יחד מתחברות לפסיפס אנושי וצבעוני מיוחד במינו.
מצויד בכלים אותם רכשתי במנזר, הכוללים משמעת, ריכוז ויכולת של אימון ותרגול
חוזר ונשנה פניתי, באופן טבעי, ל"אומנויות הלחימה" ולמדתי את יסודות
ה"טאי צ'י", ה"איקוודו" ו"משיאנדו", כשנפלה
בידי הזכות ללמוד אצל טובי המורים שעם חלק מהם יצרתי גם קשרים חברתיים מעבר
לשעות האימון, ולהם אני מוקיר תודה על נתינתם הרבה. ברצוני לציין את שיאן
פרנסיס ראמא סאמי דן 7 ביושינקאן איקודו (בעל הדרגה הגבוהה ביותר בדרום המזרח
הרחוק).
שיאן פרנסיס, טיפוס ממוצא הודי, מבוגר, בעל כרס. אדם שיודע להנות גם מארוחה
טובה ושתייה עם חברים, שמבט ראשון בחיצוניותו אינו מסגיר את עיסוקו ואת הידע
העמוק האצור בתוכו. בדוג'ו (אולם אימונים) שלו מלמד איקאדו ומישנדו - שילוב
של אומנויות לחימה מיפן, הכוללים עבודה איטית עם הרבה תרגילי נשימה ופיתוח
היכולת בשימוש כוחו של היריב על מנת לגבור עליו (בדומה לרעיון הקיים גם בטאי-צ'י).
תוך כדי לימוד טכניקות התנועה ותרגול יוגה, פרנסיס ראמא סאמי היה נוהג להצביע
על נקודות ומקומות בגוף הגורמות לפגיעה ועל נקודות ומקומות בגוף שאפשר לתקן
, ועל הקשר בין השניים. במבט לאחור, דרך לימוד זו טמנה בתוכי את הזרעים הראשונים
בהבנת הקשר שבין אומנויות הלחימה ואומנויות .הריפוי
מורה נוסף לו אני חייב תודות הוא המורה לטאי-צ'י - טאן הוק סום, דרכו חוויתי
על בשרי את שיטת ההוראה הסינית המורה מדגים תנועה והלומד מתאמן עליה כמה
שעות. אין יחס אישי, אין הסבר ואין תיקון - תהליך למידה שקשה במיוחד לבני
המערב להבין , אך בטווח הרחוק מוכיח את עצמו (למי שעובר את כל התהליך). מילת
המפתח היא אימון, אימון ועוד אימון..ולאחר מס' חודשים צורפתי גם אני לקבוצת
תלמידים אחרים - איתם היה נוהג ללכת לארוחות משותפות. בשהייתי השנייה במאלזיה
התגוררתי אצל מיסטר האן - סיני שדיבר אנגלית שוטפת ויצר קשרים עם אנשים מהמערב.
מיסטר האן לימד מסאג' הנקרא - אנאמו - מסאג' סיני, שילוב של עבודה על הארץ
ועל מיטת טיפול תוך שימוש בטכניקות של לחיצות מניפולציות של מפרקים, דינאמי
אינטנסיבי, דומה לטווינה, למרות שמדברים על נקודות לחיצה, אין ידע תיאורטי
ממשי. דרך מיסטר האן הכרתי את מיסטר לין - אף הוא ממוצא סיני, שאת רוב זמנו
הקדיש לטיפול באנשים פגועים, נכים ומשותקים חלקית. בכניסה לביתו, במעיין
אולם קטן, היו מתאספים אנשים מכל המינים - סינים, הודים, מלזים, עניים ועשירים
בעלי טוסטוס וכאלו שהגיעו במרצדס. מיסטר לין היה יושב על שרפרף ושואל את
המטופל ,היושב על כסא, מס' שאלות ולאחר מכן היה מעסה את המקום הפגוע בעזרת
שמנים חריפים ומוקסה, משתמש בטכניקות מסאג' עמוקות ומהירות - כ10-15 דקות
וראה איזה פלא - המטופל היה יוצא בהרגשת הקלה ושחרור. ביציאה היה משאיר מעטפה
אדומה סגורה בתוכה סכום כסף- לפי יכולתו ( אין מגע ישיר בין המטפל והכסף).
כשהבעתי את רצוני ללמוד, ענה לי מיסטר לין: בסדר, תבוא מחר מוקדם. הגעתי
לביתו וציפיתי להסברים...מיסטר לין הביא שרפרף נוסף, נתן לי בקבוק שמן חריף,
קרא לאחד האנשים שהמתינו בתור ואמר לי - תתחיל לטפל (!). טיפול ראשון. לא
ידעתי מה לעשות אך לין זרק אליי מבט ואמר - תעשה כמוני..אחרי כמה שעות, וטיפול
בכ 20 אנשים קיבלתי מושג ישיר מה ואיך לעשות (לעסות). מיסטר לין תיקן מדי
פעם את התנועות שלי אך מעולם לא נתן לי שום הסבר תיאורטי. לאט לאט, תוך כדי
טיפול באנשים, נמשכתי יותר ויותר לתחום הטיפול באמצעות המסאג' והחלטתי לנסוע
לתאילנד- ללמוד שם את המסאג' התאילנדי המסורתי.
צפון
תילנד - גישות עממיות ברפואה התאילנדית המסורתיתא
צ'אנג-מאי - העיר השנייה בגודלה בתאילנד. מסביבה הרים שבחלקם עדיין מתגוררים
שבטים אורגינלים, ולמרות שרובם הפכו לאזורי תיירות, אפשר עדיין לחוש באווירה
המסורתית בתוכם.
צ'אנג-מאי היא עיר עם היסטוריה עשירה, בתוכה עיר עתיקה עם עשרות מקדשים פעילים
המוקפת חומה ובדומה לעיר ירושלים אף היא מהווה מרכז לימודי ורוחני בעלת אוירה
דתית מסורתית. אחד המראות המיוחדים בה עם עלות השחר, ברחובות הריקים עדיין
מתנועה, אפשר להתפעל משיירות של גלימות כתומות וחומות של הנזירים - בוגרים
וצעירים, הצועדים יחפים עם סירי האוכל בידיהם למרכזים בהם מחלקים להם את
הארוחות (הנזירים אינם עובדים וחיים על תרומות בלבד). בצ'אנג-מאי השפעות
אתניות ותרבותיות מהמדינות השכנות לה - לאוס, בורמה וסין, והיא משמשת גם
כמרכז לימודי חשוב למקומיים מכל אזור הצפון וגם למערביים הרבים שבאים לתייר
בה, אשר חלקם נשבים בקסמיה ונשארים ללמוד את התרבות ואורח החיים הבודהיסטי.
בצ'אנג-מאי התגוררתי למעלה משנה ולמדתי את עיקרי המסאג' התאילנדי המסורתי
בבית החולים הישן - המוסד הוותיק ביותר באזור הצפון ללימודי הרפואה התאילנדית,
הכוללת גם .רפואת צמחי מרפא בנוסף ללימודי המסאג' המסורתי
בצ'אנג-מאי וסביבותיה פזורים עשרות בתי ספר גדולים וקטנים בהם אפשר להשתלם
ברזי המסאג'. תוך כדי קשירת קשרים עם המקומיים הגעתי גם לכפרים הרחוקים יותר
בהם יושבים "מורים" מסורתיים, אשר רכשו את הידע מהדור הקודם, וממשיכים
להעביר אותו לדורות הבאים . אחד המורים המיוחדים אליהם הגעתי היה פי-צ'יט
- בעל ידע מעשי עצום בטכניקות של המסאג' התאי המסורתי, אשר שילב בטיפוליו
גם טכסים מאגיים דתיים. הכלל הראשון - לבוא למורה ככלי ריק. הכלל השני -
לכבד את המורה. והכלל השלישי - להיות סבלני ברצון לדעת. שמירת שלושת הכללים
הללו, בצירוף ידיעתי את השפה התאית יצרו אצל פי-צ'יט אמון בי, ובהמשך השבועות
בהם ישבתי בביתו - הייתי עד לצורות הטיפול המיוחדת שלו, בהם יכולתי לראות
את המסאג' התאילנדי המסורתי כטיפול פיזיותראפי ברמת הגוף, וכריפוי ברמת הנפש
והרוח - בה הוא משמש מעיין כוהן דת המרפא בעזרת אמונה דתית באמצעות טכסים
מאגיים. באחד המקרים הגיע אל פי-צ'יט נזיר עם כאבים בכתף, אחרי שהלך למס'
מקומות לקבל עזרה ואף אחד לא הצליח לרפאו. פי-צ'יט שאל אותו מס' שאלות ואיבחן
מיד את הבעיה: הנזיר ניקה עצים ביער, במקום בו קרתה תאונה בה אנשים נהרגו
והפכו לרוחות הגרות ביער. הרוחות פגעו בנזיר היות והפריע במנוחתם בזמן שניקה
את היער. פי-צ'יט ערך טכס "גירוש רוחות" בכך שנופף בחרב מעל ומסביב
הנזיר ואחר כך טיפל בו באמצעות המסאג' במשך מס' ימים - וריפא את כתפו. במקרה
אחר הגיעה לביתו אישה צעירה שהתלוננה שבנה יצא לתרבות רעה - אינו שומר על
המסורת, אינו לומד, שותה ומתעצל. פי-צ'יט לקח ניירות, ערך חישובי תאריכי
לידה וכתב משהו על פיסת בד, אותה הכניס לתוך נרות וביקש מהאישה להדליק אותם
במקומות שונים ובשעות שונות בתחומי ביתה. קיום טכסי מאגיה ואמונה ברוחות
רווחים מאוד באזורים הכפריים, וחלק מתפקיד המרפא הוא להסיר את ההשפעה הרעה
שלהם מבני האדם. במקרה של פי-צ'יט עיסוקו הרב בכשפים ומאגיה גרם לו להתאשפז
מס' פעמים בבית חולים לחולי רוח, אך לאף אחד אין ספק בכישוריו או יכולתו
בתחום הטיפול .במסאג' התאי המסורתי
בנגקוק
- המרכז ללימודי רפואה תאילנדית מסורתית
המרכז הרשמי ללימודי רפואה תאילנדית מסורתית נמצא ב"וואט-פו" -
מקדש במרכז בנגקוק. הרפואה המסורתית כוללת לימוד מסאג' תאילנדי מסורתי, רפלקסולוגיה
והתמחות ברפואת צמחים, שהיא הבסיס להכנת תרופות וכדורים . במקדש "וואט-פו"
אפשר למצוא את לוחות האבן המפורסמים בהם 60 תחריטים, מהם 30 המתארים את חלקו
הקדמי של הגוף, ו30 המתארים את חלקו האחורי. תחריטים אלו מראים את מסלולי
האנרגיה - הסנים שהטבור משמש בהם כנקודת מוצא ופיזור בסיסית. כאן המקום לציין
שיש מס' מסורות הממקמות את מסלולי הסן במקום שונה אחת מהשנייה, מה שמראה
שאין אחדות בתפיסה של אנטומיית הגוף, וקיימת האפשרות לפרשנות מקומית או אישית
של המטפלים הלומדים. בניגוד למסאג', המבוסס על תיאורית הסנים, ואשר הרצף
המעשי שלו נלמד כתורה שבע"פ, רפואת הצמחים מסודרת יותר, ונלמדת בצורה
שיטתית ובעזרת ספרי הלימוד של הרוקחים. אפשר לראות בסופי שבוע עשרות תלמידים
יושבים תחת כיפת השמיים במעיין מסדרון ארוך המחבר בין שני מבנים, כשבשורות
הראשונות יושבים האנשים בעלי המעמד הגבוהה יותר - מולם עומד המרצה עם צמח
כלשהו בידיו, ובעזרת מיקרופון הוא מסביר על חלקיו, כשבכל שולחן פזורים מס'
צמחים לבדיקה של התלמידים. ההסברים ניתנים, כמובן, בשפה התאית, ומי שמעוניין
ללמוד - חייב ללמוד את השפה. מקדש "וואט-פו" פעיל כל ימות השבוע
ובמקום אפשר לקבל טיפולים הכוללים מסאג' מסורתי, רפלקסולוגיה, ומסאג' עם
כריות צמחי מרפא מחוממות (קומפרסים). חשוב לציין ששיטת הלימוד ב"וואט-פו"
מבוססת על הרפואה שהתפתחה בחצרי המלך, ושורשיה ברפואה האירוודית מהודו, בעוד
שבאזור הצפוני-מזרחי של תאילנד מתקיימת רפואה עממית אש/ר מקורות ההשפעה שלה
בארצות השכנות לה (קמבודיה, לאוס, בורמה וסין) כך שאפשר למצוא רבגוניות וגישות
שונות בדרך הטיפול הרפואי באזורים השונים, כך גם לגבי הטיפול באמצעות המסאג'
התאילנדי המסורתי
קשה ואף בלתי אפשרי להעריך את העושר הרב ואת העומק הטמון במסאג' התאילנדי המסורתי בהיכרות ראשונה ובדומה לפנים הרבות של תאילנד כך גם המסאג'. על מנת להכיר את אפשרויות הריפוי הגלומות בו צריך להבין את .שורשיו הנעוצים בתרבות, בדת, ביוגה ובהקשרו לרפואה המסורתית
שילוב
עיסוי תאילנדי מסורתי באורח החיים המערבי
בעקבות מסעותיי במזרח למדתי בארץ, ב"ווינגייט" - ספורתרפיה, במשך
שנתיים בהן הושם הדגש על לימוד אנטומיה, פתולוגיה ופיזיולוגיה של מערכות
הגוף, יידע רפואי תיאורטי מערבי, החסר בתורות הרפואה מן המזרח ומהרפואה התאילנדית
בפרט. שילוב הידע התיאורטי והמעשי של מערכת התנועה והמערכות האחרות בגוף
ויישומן במסאג' התאילנדי מוסיף נתבך חשוב ומשמעותי בהבנה של המטפל מהמערב.
ידע המצביע על זיהוי בעיות והקשרן, יידע שמעשיר את טכניקות הטיפול, יידע
המעוגן ומותאם לאורח החיים המערבי - על תחלואיו השונים (כאבי צוואר, כתפיים,
גב .תחתון וכד') אשר הופך את המסאג' התאילנדי המקורי לכלי ריפוי יעיל יותר
בחברה שלנו
