הודו מקום של חסד
.
בהשראת המקום הקסום הזה התחבטתי יותר מאי פעם בשאלה מהם החיים האמתיים?
החיים, המסלול הזה שעובר בתחנות רבות והבנות אין סוף. תחנות שלמעשה את רובן לא בחרנו אלה היה מסלול המצופה מאיתנו כך הורגלנו וכך חשבנו שצריך. כל זה בגלל קודים חברתיים.
האם נדע חירות אמיתית מהי? האם נוכל לתת לחיים להוליך אותנו? האם נצליח לעשות זאת ללא פחד, בלב מלא אהבה וצפייה לחדש?
רבים נוסעים להודו לצורך התאווררות או הרפתקה,
אך לרבים גם משתנים סדרי עולם עקב הגילוי המפעים שהמקום משרה, משהו בהתנהלות של המקומיים, באדישות, אפילו בחוסר מעש ובחיוך הקל והתמידי.
כאילו החיים חולפים על פניהם ללא מאמץ הם מתבוננים בהם בשלווה ובקבלה אין סופית של כל מה שלא ידוע. זה עושה משהו ומעודד גם אותך לשחרר, מוסכמות, הרגלים, הגיון...
אתה מוצא עצמך לא עושה כלום ונבוך לגלות כל כך הרבה על החיים קצת אחרת.
אתן כדוגמה התנהגות שנראתה לי תמוהה נדנוד הראש לצדדים כאשר שאלתי שאלה, תחילה נראה לי שזו דרכם להתחמק לא לתת מענה ולא לקחת אחריות, כעסתי עד שהבנתי שישנה תבונה שמאחורי תנועת הראש שלמעשה אומרת אני לא יודע איך אתה תרגיש לגבי זה תנסה אתה. על מנת לחוות את החיים יש להתנסות בעצמנו ולחוותם על בשרינו ומתוכנו.
.
החופש שלהם בפעילותם היום יומית נטולת האגו והפשטות לחוות את הדברים כפי שהם השלמה עם הבלתי ניתן לשינוי, הקבלה נכונה של חוקי הטבע והתחברות לשם ללא ערכי הנימוס בהם אנו מורגלים ושגרמו לנו להתרחק מהאינסטינקטים והאינטואיציה שלנו.
מרגע היולדינו כבר בבית היולדות מיינו אותנו, בדקו אותנו, הציבו לנו גבולות תיחמו אותנו בטריטוריות הפרידו בין שלי לשלך ,נתנו לנו מערכת חוקים שעושה סדר אך מרחיקה אותנו מעצמנו, נוסכת בנו פחדים והופכת אותנו לתלויים בה ובעיקר נתונים לשליטה.
לעולם לא אשכח את הפתעתי למראה הפרות המשוטטות להן ברחובות בנוחות ואת המקום המכובד שההודים נותנים להם לטבע ולכל יצור חי. היה שונה ונכון ללא השלטים המזעזעים שמוכרים לנו "אין כניסה לבעלי חיים" אנו אלה שהרסנו וגנבנו להם את הטבע ואת היכולת הפשוטה להתקיים ואנו גם אלה שחושבים שהם שמפרים את הסדר המופתי המעוות שיצר האדם. שאט אט הופך לדמות מכאנית, נטולת רגש, מצפון ומחשבה עצמאית.
בהודו מצאתי דרך לגילוי האמת הפנימית למרות העוני, הזוהמה והצפיפות הצלחתי לראות מבעד לכל אלה את האמת, היופי ואווירת הרוגע שהתרבות ההודית אשרתה בי וחיכיתי לבאות.
.
מראה הקבצנים ברחוב שלמרבית הפלא מחייכים גם הם. ניכר שהם מקבלים את גורלם ומגבלות גופם בשלמות.
התברר לי שהם מאמינים שתמות כפי שנולדת ורק בגלגול הבא השינוי יתבטא על פי מעשיך בגלגול הנוכחי. אמונה זו היא שמביאה אותם לחייך ולקבל את גורלם בשמחה אנו כל כך מורגלים ומכווננים לשאוף להיות כמו כולם, לנסות לשנות לדחוף קדימה להשיג יותר חומר, תארים, מעמד... ועד שלא נשיג את שרצינו או שחשבנו שאנו צריכים לא נצליח להיות מאושרים ושמחים בחלקינו.
בהודו למדתי לעצור להתבונן על הקיים, לחוות את ממשות הרגע ולשמוח ללא חוקים ועם הרבה חופש.
למדתי לנסות לחיות ללא מדריכים, ללא כבלים, ללא תיחום גבולות, ללא הגנות, ללא הקצבת זמן ויעדים.
כשלא פחדתי חוותי את החיים בעוצמות גבוהות יותר.
חלי טרשל
