דף הבית  |  טיפולים  |  תכניות לימוד  |  ספרים  |  צור קשר  |  מאמרים  |  גלריה  |  טופס הרשמה לקורס  |  אודות  |  קורסים וסדנאות  
 
תרגול היוגה הפיזי הוא נדבך שולי במכלול הגדול שאנו קוראים לו יוגה, יש מתרגלים רבים שמגיעים לשיעורים ומכירים את האסאנות. אבל כמה מהם באמת יוגים? האם אפשרי להיות יוגי בחיי היומיום? האם השיטה שבה נלמדת היוגה כיום עושה עוול או חסד למסורת? מאמר נפלא וחשוב ביותר שכתבה ביתנו, לין מיטשל במהלך קורס מורי היוגה שעשתה.

התרגול הפיזי של היוגה, דהיינו, האסאנות הוא מצד אחד פתח חשוב שמנגיש בעבור רבים, במיוחד בעולם המערבי את מכלול החוכמה העתיקה שבסופו של דבר מציעה לנו מגוון של כלים לעשות את המעשה המדויק והנבון בחיינו. אך מצד שני, מהווה עקב אכילס להבנה העמוקה, מתוך כך, שבעבור רבים מותיר את החוכמה העתיקה הזו במובן השטחי והפיזי של גמישות וכושר, מבלי להכיל את הללו ברבדים עמוקים יותר של חיינו ותפיסתנו, ככלי להגמשת התודעה והבנה בהירה של מהותנו בעולם.אין כל ספק שהפופולריות של היוגה בעולם המערבי גדלה, ואכן, אין כמעט אדם שאינו חשוף במידה כזו או אחרת, למושג היוגה. עם זאת, ניכר כי כאשר מרבית האנושות מדמיינים בראשם את היוגה, הם מתייחסים להיבט הפיזי, מדמיינים את מזרן היוגה, ואת האסאנות שנהוג לתרגל על מנת להגמיש ולחזק את הגוף הפיזי. מעניין לגלות כי הכתבים העתיקים והמכוננים, כלל לא עוסקים בתרגול הפיזי, וגם באיזכורים המועטים של האסאנות, מדובר בחלק קטן, ממכלול גדול יותר שעוסק בתודעה, בהירות, שינוי והרמוניה. במילים אחרות, היוגה איננה תרגול פיזי, כשם שאינה פילוסופיה או מודעות לנשימה, היוגה היא דרך חיים.אפשר להסתכל על המפגש עם מזרן היוגה כמאיין גלגול מודרני של היוגה בהשפעת הקידמה. החשיבה המערבית מתקשה לתפוס תחילה את הרעיונות העמוקים והאוניברסליים שביוגה המסורתית, והמזרן הוא למעשה כלי למפגש עם עצמינו. בשונה מענפי ספורט אחרים, שדורשים מיכשור, כלים או מגרשים, רוב מה שאנו צריכים על מנת לתרגל יוגה כבר נמצא אצלנו, ותרגולה, הינו שימוש בכלים הבסיסיים ביותר כמו נשימות, ריכוז, מתיחת וחיזוק הגוף הפיזי. "החיים הם מרבד ארוג מאין סוף חוטים – אדם עם חברו, אדם עם עולמו, אדם ואלוהיו. כל מחשבה שנהגית במוחנו, כל מילה שאנו אומרים, כל מעשה – הם עוד חוט שמתווסף למרבד שהוא חיינו, שהוא אנחנו. כפי שאנו עשויים ממכלול העצמות, השרירים והמערכות הפנימיות, כך אנו מורכבים מאוסף המחשבות, הרגשות, הדיבורים והמעשים שלנו בעולם. כפי שהיוגה מעצבת מחדש את הגוף הפיזי, כך עליה לעצב את הגוף השכלי והרגשי ולהציע לנו דרך לשינוי גישתנו הבסיסית, שמתוכה נוכל להתמודד לחיים אחרת". (סן גופטה)איינגר (1966) מסביר כי האיבר השלישי של היוגה הוא האסאנה או התנוחה. האסאנה יוצרת יציבות, בריאות וקלות איברים. תנוחה יציבה ומהנה יוצרת איזון מנטלי ומונעת הפכפכות של התודעה. "צורכי הגוף הם צורכי הרוח האלוהית החיה בתוך הגוף. היוגי אינו מביט השמיימה כדי למצוא את אלוהים מכיוון שהוא יודע שאלוהים נמצא בתוכו. אדם חסר כוח, חסר זהירות וחסר מטרה אינו יכול להגיע אל העצמי. בדיוק כפי שכלי חרס שאינו נשרף בתנור נמס במים כך נרקב הגוף במהרה. לכן יש לשרוף אותו היטב באש המשמעת היוגית כדי לחזקו ולטהרו."הטקסט הנחשב למכונן ביותר בעולם היוגה הינו "היוגה סוטרות של פטנג'לי", אך מעניין לבחון שבסוטרות הללו אין כמעט התיחסות לאלמנט התרגול הפיזי, דהיינו האסאנות. תרגול היוגה בשיטות שונות על מזרן הן תוצר מאוחר יותר, שככל הנראה נובע מתוך ניסיון להנגיש את כלל הרעיונות העמוקים של היוגה, באמצעות חזרתיות, הגמשה, חיזוק ומתיחה של הגוף, כמשל לתודעה. פטנג'לי מתאר את היוגה כ"השקטת תנודות התודעה", כלומר, התעלמות מאותן מחשבות שקופצות לראשנו, כמו גם רגשות והסחות דעת חיצוניות שמהוות מכשול בהוויה של כאן ועכשיו. אם ליישם זאת בתרגול הפיזי, אזיי שמתרגל חדש שנכנס לאסאנה ושואף לבצע אותה בשלמותה, עושה זאת על חשבון הנשימה, וחושב על הרצון להצליח לעשות את זה מושלם על ההתחלה, הוא למעשה מאבד את הבלאנס ובכך, את העומק של האסאנה.אם כן, אנו יכולים לשאול את עצמנו האם היוגה הפיזית כפי שאנחנו מכירים אותה היא אכן יוגה? או נדבך קטן שלעתים עוזר להבין את התמונה השלמה, אך לפעמים דווקא מעכב אותנו? זוהי שאלה מעניינת, ועל מנת לחדד אותה, נבחן סיטואציה מסויימת: ישנם שני אנשים שמתרגלים יוגה בכל יום ג' בשעה ארבע, וביום ג' הקרוב ישנה פעילות התנדבותית למען הקהילה שמתנגשת עם שעת התרגול, האחד לא יוותר על התרגול הפיזי, ויעשה את כל הסדרה כפי שהוא תמיד נוהג, בעוד שהאחר יוותר על התרגול הפיזי למען עשייה נכונה ועזרה לקהילה, מי מהם עושה את הפעולה היוגית?כאשר נשאל קרישנמצ'ריה האם אפשר ללמוד יוגה בכתה, בשונה מאחד על אחד כפי שנהוג היה באופן המסורתי, הסביר: אפשר להשיג הרבה מתמיכה קבוצתית, אך בסופו של דבר הלימוד המשמעותי ביותר הוא האישי. מה שהמורה אומר לך באופן אישי, נזכר הרבה יותר מהדברים שנאמרו בכתה, או שקראת במאמר. וכל אדם זקוק לתרגול אחר, בשביל האחד דווקא להפסיק לתרגל יכול להיות הטיפול, בעוד שלאחד מדיטציה, ולאחר תרגול אסאנות. בחינוך, הדרישה הראשונה היא מורה, והשניה היא תלמיד, מה שנאמר בניהם זו הלמידה, וזה למעשה מה שרלוונטי לתלמיד. לשיטתו, היכולת החשובה ביותר למורה, היא לתת מענה לכל פרט באופן שיתאים לו, מהמקום בו נמצא האדם, ולא לפי צרכי המורה. אך לעתים תכופות, היוגה בגלגולה המודרני יוצרת תמונה הפוכה מזו, והיא שיש פתרון אחד לבעיות של כולם. (דסיקשר)לסיכום, אין תשובה אחת ברורה, האם היוגה הפיזית כפי שאנו מכירים עושה חסד, או מרדדת את המהות האמיתית של היוגה, ולטעמי, התשובה היא גם וגם. ויש להתחשב בחיים בעולם המודרני, ולהבין שלא ניתן להפריד את התרגול מחיי היומיום, וכי התרגול המסורתי שבו נהוג היה לגור אצל המורה אינו מתאפשר למרבית האנשים, אך כיום, הדגש הפיזי מקנה פתח בעבור רבים, שאחרת לא היו נחשפים לחלק מהרעיונות הללו בכלל. מה גם, שניתן לראות בכתות התרגול, מאיין 'אשראם מודרני', שבעזרתו, אנו אט אט מאמצים את עקרונות היוגה, מכיוון שגם אם זה מתחיל בתרגול שהוא רק פיזי ואינו מופרד משגרת החיים, בעבור אנשים רבים לאחר התרגול לאט לאט פוחת הצורך באכילת דברים מן החי, החמלה גודלת, הצורך לשתות ולעשן יורד, והם מקיפים עצמם בעוד אנשים שמרגישים באופן דומה, כך שגם אם יתר הגפיים או ההיבטים של היוגה נזנחים בתצורתה המודרנית, הם עדיין מקבלים ביטוי, גם אם מוחלש, בחיי היומיום של חלקנו.מאת לין מיטשלמקורות: דסיקשר, לב היוגה, 2010 הוצאת ידיעות אחרונות איינגר, אור על היוגה, 1966 הוצאת אסטרולוג סן גופטה, לב האימון 2014, הוצאת ספרי ויג'נאנה